אגרות משה (אורח חיים ו:ב.ה): מעיר על מה שפירש רש"י שאשה שפחה לבעלה כעבד
]ועיין ברש"י [מנחות מג:] שפירש בפירוש ראשון על הקושיא היינו אשה, דאשה נמי שפחה לבעלה כעבד לרבו. ולולא דמסתפינא הייתי אומר שצריך למחקו דח"ו לרש"י לומר דברי הבל כזה, דמן התורה הא ליכא שום שעבוד על האשה לבעלה חוץ מתשמיש, ולענין תשמיש הוא משועבד לה יותר דהא עליו איכא גם איסור לאו, ורבנן שתיקנו שמעשה ידיה לבעלה הא כנגד זה חייב במזונות ואינה מחוייבת לעשות רק עניני הבית ולא עבודת שדה ומעט עשיה בצמר שהיא מלאכה קלה ממלאכות שדרכן של בנות העיר בזה, עיין בש"ע אהע"ז ריש סיי פ,' והמזונות מחוייב שלא לגרוע מכפי דרך משפחתה ודרך משפחתו ובכל אופן לא פחות מכפי שהוא אוכל, וכן שמחוייב בכסות לפי מנהג בנות העיר ולפי דרך המשפחות שלו ושלה דעולה עמו ואינה יורדת עמו ומחוייב לכבדה ואינו יכול לילך מביתו בלא רשותה רק למלאכתו הידוע לה, והבעל אדרבה מחוייב לעשות כל המלאכות שצריך האדם לפרנסה כלשון שתיקנו לכתוב בכתובה, ואף להשכיר עצמו סברי התוסי בשם רי אליהו בכתובות דף ס"ג ד"ה באומר שהוא מחוייב, ונמצא שאדרבה הוא יותר עבד לה מכפי שהיא שפחתו
