Found on DaatTorah.blogspot.com
Bereishis (21:11-12):
11. And the thing was very grievous in Abraham’s sight because of his son.
12. And God said to Abraham, Let it not be grievous in your sight because of the lad, and because of your slave; in all that Sarah has said to you, listen to her voice; for in Isaac shall your seed be called.
של"ה פרשת חיי שרה תורה אור
יד. ומכל מה שכתבנו יתבאר ענין קריאת שם 'חוה' על שם 'אם כל חי' (בראשית ג, כ). וקשה, היה יותר מן הראוי להיות נקרא אדם הראשון בשם 'אב', כי 'למשפחתם לבית אבתם' כתיב (במדבר א, ב). כבר כתבתי (לעיל אות ד - ה), כי שרה תיקון חוה, ושם 'אם כל חי', יצדק בשרה כאשר נבאר. ובזה יתורץ מה שאמרו רבותינו ז"ל (שמות רבה פ"א ס"א) בפסוק 'כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקלה' (בראשית כא, יב), אברהם היה טפל לשרה בנביאות. ודבר רחוק הוא זה, אברהם שהוא סוד המרכבה יהיה טפל לשרה בנביאות. ומתחילה אקדים דברי רבותינו ז"ל (בבא - בתרא טז ב) בפסוק (בראשית כד, א) 'וה' ברך את אברהם בכל', רבי מאיר אומר שלא היתה לו בת, רבי יהודה אומר (בת) שהיתה לו בת, ואחרים אומרים, בת היתה לו [לאברהם] ו'בכל' שמה, עד כאן. המאמר הזה הוא תמוה מאוד, והרמב"ן הביאו בפרשה זו (כד, א), ורמז בזה המאמר כמה רמזים עיין שם. ואענה חלקי אף אני. ויתבאר על פי המדרש חזית (שיר השירים רבה פ"ג סי"א) שהביאו הרמב"ן גם כן ופירשו לפי דרכו, ואני אבארנו כיד ה' הטובה עלי לפי דרכי. וזה נוסחו: שאל רבי שמעון בן יוחאי את רבי אלעזר ברבי יוסי, אפשר ששמעת מאביך מהו 'בעטרה שעטרה לו אמו' (שיר השירים ג, יא), אמר לו, הן. אמר לו, היאך. אמר לו, משל למלך שהיתה לו בת יחידה והיה מחבבה יותר מדאי והיה קורא אותה בתי, ולא זז מחבבה עד שקרא אותה אחותי, ולא זז מחבבה עד שקרא אותה אמי. כך (מתחילה) [היה מ]חבב [יותר מדאי] הקדוש ברוך הוא (את) [ל]ישראל וקראן בתי, הדא הוא דכתיב (תהלים מה, יא) 'שמעי בת וראי', ולא זז מחבבן עד שקראן אחותי, שנאמר (שיר השירים ה, ב) 'פתחי לי אחתי רעיתי', ולא זז מחבבן עד שקראן אמי, שנאמר (ישעיה נא, ד) 'הקשיבו אלי עמי ולאומי [אלי האזינו'], 'ולאמי' כתיב. עמד רבי שמעון בן יוחאי ונשקו על ראשו, ואמר (לו), אילו לא באתי אלא לשמוע (דבר זה) [הטעם הזה] מפיך דיי, עכ"ל.
ענין זה המאמר מורה על השגת העלול בעילה, והולך ממדרגה למדרגה. הנה העלול הוא תחת העילה, ונקרא 'בת', וזהו ראשית ההשגה שמשיג שהוא עלול ושיש לו עילה. אחר כך עולה בהשגתו מעלה מעלה עד שמתדבק בהעילה, אז נקרא 'אחתי'. ולפעמים עולה העלול על העילה בסוד העבודה צורך גבוה, ומתעורר למעלה מעלה גבוה על גבוה, וגורם השפעה מרום המעלות להעילה של העלול הזה, כתינוק היונק משדי אם וגורם חלב לאם, וכענין מה שאמרו רבותינו ז"ל (מועד קטן טז ב) מי מושל בי, צדיק. וכענין בחינות אלו אמרו רבותינו ז"ל (תענית ז א) הרבה למדתי מרבותי, ומחבירי יותר מהם, ומתלמידי יותר מכלם. בבחינת 'בת' הוא תלמיד, ובבחינת 'אחות' הוא 'חבר', ובבחינת 'אם' הוא רב, ובכל מדרגה הוא מוסיף מעלה. ומה שכינו בלשון נקבה 'בת', 'אחות', 'אם', ולא בלשון זכר 'בן', 'אח', 'אב', משום שהעולם הזה הוא עולם נקבה בערך עולם הבא לעתיד, כמו שרמז הזהר (ח"א דף כ"ב ע"א) כל 'ויאמר אלהים' במעשה בראשית היא אמא עילאה מצד בינה, אשר משם נתפשטו שבעת ימי בראשית שהוא הבנין. ומאמר 'ויאמר אלהים יהי אור' (בראשית א, ג) ונגנז, וזהו סוד אור שבעת הימים בעלייתם ממקומם לבינה, ולעתיד יאיר זה האור של שבעת הימים הנעלם והנגנז, ואדרבה יתוסף ביותר אור מאור שבעת הימים, דהיינו עליית אור הגנוז הנזכר לעיל ויניקתו ודביקתו בחכמה הנקראת 'אב'. והענין, כי אף קודם שחטא אדם, אף שלא נתגלו הקליפות, מכל מקום היו מעורבים בכח, כענין השמרים המעורבים ביין בעודן בענבים, וכשחטא ונגנז האור, אז הוציא הקליפות מכח אל הפעולות ונתגלו. ולעתיד שיתבטלו נמצא לא יש שארית לקליפות גם בכח, כי כבר יצאו לפועל ונתבטלו. על כן אור הגנוז יתרבה במעליות עד אור החכמה הנקרא אבא, ואז יקרא שמו של העולם עולם הזכר. כמו שרמזו רבותינו ז"ל (מכילתא בשלח מסכתא דשירה א; תוס' פסחים קטז ב ד"ה ונאמר) בענין 'שירה חדשה' ולעתיד 'שיר חדש'. ומדרגות ההשגות עתה הוא לברר הפנים מן החיצונים, דהיינו לאכול התוך ולזרוק הקליפות, אבל לעתיד לילה כיום יאיר, כמו שהארכתי בדרוש הזה בהקדמת תולדות אדם (ח"א שם אות נה - שנה), ואז מדרגה זכר. וכן נשמת אדם הראשון מן ספירות החכמה הנקרא 'אב', ונשמת חוה מספירת בינה הנקראת 'אם' כמבואר בהזהר (זהר חדש רות דף ע"ח ע"ב) והארכתי במאוד בהקדמה הנזכר לעיל מזה הענין, וזיל קרי ביה.
ובענין בחינת עולם הנקבה דחיית הקליפות, היה אברהם טפל לשרה, אבל אברהם נקרא אב מצד נשמתו, והוא בעולם הזכר בסוד אור הגנוז המופלג, והוא יתן טהור מטמא, שבהתגלות אור הגנוז המופלג יטהרו הקליפות, וזהו סוד יציאת הקליפות מאברהם, כי ממנו יצאו ואליו ישובו. ואברהם הוא שמכניס הגרים, כי אף החיצונים יטהרו ויהיו פנימיים. ומעלת שרה דחיית הקליפות בעת שליטתם בעולם הנקבה, ובחרה בפנימיות. וכבר כתבתי (אות יג) ענין 'בכל', 'מכל', 'כל', כי מאברהם יצא פסולת ישמעאל ואחר כך עשו, ונתדבק עשו בישמעאל, כי לקח בת ישמעאל לאשה (בראשית כח, ט). ושרה אמרה (שם כא, י) 'גרש את האמה הזאת ואת בנה', ובזה היה אברהם טפל לה, אף שעשו יצא גם כן משרה כמו מאברהם, מכל מקום אחד אינו מן המנין, והתחזקו השנים בהתחברם, כי נתדבק עשו בישמעאל. ואף על פי שנתפרדו ומעולם אין שלום ביניהם, כדרך הקליפה, מכל מקום נתנו חיזוק זה לזה להיותם יונקים מלמעלה
No comments:
Post a Comment